<h1>ספר שבילי אמונה הנתיב השלישי</h1>
<h2>דף סא.</h2>
מי שהיה חולה ואשתו נדה, כתב זקני הרא"ש זכרונו לברכה [שו"ת הרא"ש לסי' קצ"ה אות נ"א] שהיא יכולה לשמשו, רק שתזהר ביותר מרחיצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה בפניו.
אמר רבי שמעון בן לוי קשה היא הנדה שלא יוכלו חכמים לעמד עליה, כמה מדקדקין כמה נושאין ונותנין בה, דתניא [ברייתא דמסכת נדה] אסור לשאל בשלומה של נדה, רבי נחמיה אומר אפלו הדבור שהוא יוצא מפיה טמא הוא. וכתבו חכמי המחקר כי הנדה בתחלת זיבה, אם תביט במראה של ברזל הבהיר ותאריך לראות בה, תראה כמראה טפות אדומות כטפות דם, כי הטבע הרע המזיק שבה יוליד גנאי ורע באויר וידבק במראה והנה היא כאפעה הממית בהבל היוצא מפיו. ועוד כתבו כי דם הנדות ימית לשותהו כסם המות. אמר רבי חנינא אסור לאדם להלך אחר הנדה ולדרס את עפרה שהוא טמא, ואסור להנות ממעשה ידיה. ואמר רבי חלפתא אשריה ואשרי יולדתה ואשרי בעלה ואשרי זרעה של האשה שמזדהרת בנדתה כראוי, שהיא טמאה ומטמאה בכל דבר, ואפלו רוקה שלה שרקקה על המטה טמא אותה. והאשה שאינה נזהרת בנדתה, גורמת לגופה שתעקר מפריה ורביה, ולבעלה שיפרץ בערוה, חוץ ממה שתגרם לבניה שיהיו מצורעים כמו שאבאר בשביל השני בעזרת ה'. וכל אלה ההרחקות צריכה להרחיק בין בימי נדותה ממש, בין בימי לבונה, שהן ימי ספירתה. ואין חלוק בכל אלו בין רואה ממש למוצאה כתם. ומן הדין אינה ראיה אם לא היה בו כגריס, שהיא תשעה עדשים, אמנם בנות ישראל החמירו על עצמן שאפלו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה ימי נקיים. ולכן הירא את דבר ה' בשעה שהוא יושב על מטתו אומר לאשתו בתי הזהרי בנדתך שלא תגרם לנו את הטנוף, ולבנינו את הצרעת ואת המומין. ועשו רבותינו זכרונם לברכה לנדה אלו ההרחקות, כי נדה [ויקרא ט"ו] תרגומו מרחקא. ואמנם הקילו קצת עליהם. ואמרו זכרונם לברכה [אדר"נ פ"ב ה"א] כל המנולת עצמה בימי נדותה רוח חכמים נוחה הימנה, כי בקשי התירו לה להתקשט כדי שלא תתגנה על בעלה. וכל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה, חוץ ממזיגת הכוס, שאסורה למזג הכוס ולהניחו לפניו על השלחן, אלא אם כן תעשה שום הכר, כגון שתניחו על הכר או על הכסא, או על השלחן ביד שמאלה. וכשם שהיא אסורה למזג לו את הכוס כך הוא אסור למזג לה. ולא עוד אלא אפלו לתן לה כוס של יין אסור, לא שנא כוס של ברכה לא שנא אחר, אם הוא מיחד לה. ולא תדבר עם בעלה בדברים ש[מ]רגילים לערוה. וראוי לה שתיחד בגדים לימי נדותה, כדי שיזכרו שהיא נדה. ואסורה להציע מטתו בפניו. ודוקא פריסת הסדינים והמכסה שהוא דרך חבה, אבל הצעת הכרים והכסתות שיש בו טרח ואינו דרך חבה שרי. ושלא בפניו הכל מתר, אפלו הוא יודע שהיא מצעת אותה. ואולם היא יכולה לאכל עם בעלה על שלחן אחד, ובלבד שישימו שום הכר, כגון שיפרש מפה לבדו, או שיתן שום דבר ביניהם להכר, כגון קנקן או ככר וכיוצא בו. ואם היה רגיל לאכל עמה בקערה אחת כשהיא טהורה, ועכשו אוכל לבד בקערה, הוי שנוי ושרי. ומתרין לשתות זה עם זו בכוס אחד, ובלבד שלא יתננו בידה וגם היא לא תחזירנו לידו. ואסורה ליצק לו מים לרחץ בו פניו ידיו ורגליו, ואפילו אינה נוגעת בו. ולא יסתכל אפלו בעקבה, ולא בכל המקומות המכוסות בה.
